שוק ההון הוא שוק פיננסי.
קונים ומוכרים בו חובות לטווח ארוך (מעל שנה) או ניירות ערך מגובים בהון, המתחלק לשוק המניות ושוק האג"ח
תפקידו לאפשר לחברות ולממשלה לגייס הון מהציבור, בדרך כלל לטווחים ארוכים,
בניגוד לשוק כספי בו קונים ומוכרים חובות לטווח קצר.
שוקי ההון מנתבים את העושר של החוסכים לאלה שיכולים להשתמש בו לטווח ארוך,
כמו חברות או ממשלות המבצעות השקעות לטווח ארוך.

שוק ההון כולל מערכת מורכבת של:
בנקים, ברוקרים ומוסדות פיננסיים אחרים (חברות ביטוח קרנות הנאמנות וקופות הגמל),
הקשורים ביניהם באמצעות מערכות תקשורת ממוחשבות ואחרות לצורך קיום אפקטיבי ויעיל של ענייניהם העסקיים.
הבורסה לניירות ערך תופסת מקום מרכזי בשוק ההון והיא למעשה טבורו של השוק,
אך שוק ההון עצמו רחב-היקף וחורג הרבה מעבר לפעילותה של הבורסה,
מכאן שהעסקות בשוק הפיננסי נעשות הן בבורסה והן מחוצה לה.

החיבורים בשוק ההון:
שוק ההון מפגיש בין חברות הזקוקות למימון לבין אנשים פרטיים וחברות אחרות המעוניינים
מצדם להשקיע את הונם כדי לייצר ערך כלכלי.
אילולא היה קיים, לא היו יכולים היזמים לממש את ההזדמנויות העסקיות העומדות בפניהם ולפתח ולמכור מוצרים ושירותים חדשים מפאת העדרו של ההון הדרוש להקמת מפעלים, פרסום וכיוצא באלה.
בעלי ההון שאינם רוצים או אינם יכולים להיות יזמים בעצמם לא היו יכולים להשתמש בהונם באופן נושא פרי.
התיווך היעיל בין שתי הקבוצות האלו הוא מכשיר פיננסי הכרחי בכלכלה המודרנית,
הוא מאפשר לחברות חדשות ולחברות קיימות לייצר ערך כלכלי ורווחה כלכלית.

מי השחקנים המרכזיים בשוק ההון?
גופים עסקיים כמו גם פרטיים, ציבוריים וממשלות, משתתפים באופן אינטנסיבי בפעילות בשוק ההון.
עבור החברה העסקית מהווה שוק ההון מקום לניהול שוטף של תזרים הכספים של החברה,
ביצוע עסקות מטבע, מקור לגיוס הון לטווח קצר (כגון על ידי נטילת הלוואה בנקאית) ולטווח ארוך (כגון על ידי גיוס הון בבורסה באמצעות הנפקת ניירות ערך) ולהשקעה קצרת טווח של עודפי כספים שהצטברו בחברה באופן זמני.
שוק ההון הוא גם המקום שבו נקבע, בסופו של דבר, שווי החברה.

עבור הפרט, מהווה השוק מקום שבו ניתן לנהל חשבון מזומנים (עו"ש) לצורך ביצוע עסקאות שוטפות, לחסוך בתוכניות חיסכון שונות, לבצע עסקאות מטבע ולהשקיע בניירות ערך.
כל זאת בתקווה לקבלת תשואה נאותה תוך נטילת סיכון לספיגת הפסד, כאשר בעת הצורך יכול הפרט לקבל הלוואה לטווח קצר (כגון הלוואה בנקאית) או לטווח ארוך (כגון משכנתא).

עבור הממשלה מהווה שוק ההון מקום לגיוס הון ולהזרמת הון לצורך שליטה על התקציב ולצורך ייצוב המשק והכוונתו.

אופן פעולתו של שוק ההון:
תפקידו העיקרי של שוק ההון הוא תיעול החיסכון במשק להשקעות יצרניות תוך הקצאה נכונה של החיסכון להשקעות היצרניות המבטיחות ביותר, תהליך זה נקרא היווי ההון (CAPITAL FORMATION) והוא תנאי ומפתח לצמיחה כלכלית.
בטווח הארוך, השוק הפיננסי עושה זאת על ידי החלפת מקורות כספיים בניירות ערך.

החוסכים מעמידים כספם לרשות המשקיעים, כאשר הללו מנפיקים ניירות ערך תמורת כספי החוסכים. בחודשים ובשנים שלאחר גיוס ההון, מקבלים בעלי ניירות הערך תזרים כספי מציבור המשקיעים כתשואה על השקעתם.

הבורסה מהווה מרכז לפעילות הפיננסית במשק ובה נקבע מחירם של ניירות הערך תוך תחרות חופשית בין המשתתפים במסחר. גם עסקות הנעשות מחוץ לבורסה מתבצעות בדרך כלל במחירים הנגזרים ממחירי ניירות הערך הנסחרים בבורסה.

התחרות בין החוסכים לקבלת התשואה הגבוהה ביותר (ברמת סיכון נתונה) והתחרות בין המנפיקים על המקורות הכספיים, יתעלו את כספי החוסכים אל ההשקעות היצרניות הטובות ביותר (ההשקעות שהרווחיות הצפויה מהן היא הגבוהה ביותר בכל רמת סיכון נתונה).

המשקיעים בעלי תכניות ההשקעה האטרקטיביות ביותר יוכלו ליצור אצל החוסכים ציפיות לקבלת התמורה הגבוהה ביותר, ועל כן יתרונם בתחרות על גיוס אותם הכספים, גיוס ההון נעשה כאמור על ידי הנפקת ניירות ערך.
החברות שבאמתחתן תכניות ההשקעה האטרקטיביות יותר, תוכלנה לגייס מקורות כספיים באמצעות הנפקת ניירות ערך אטרקטיביים במחיר גבוה.